החלטה בתיק ע"ע 25665-04-13

השופט אילן איטח

1.   לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר-שבע (השופט משה טוינה ונציגי הציבור מר שלום שגב ומר משה אלחייאני; ס"ע 36050-02-12) מיום 27.2.13, בו חויבה המבקשת לשלם למשיב זכויות כספיות שונות בשל תקופת עבודתו אצלה וסיומה, ובכלל זה השלמת פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת וזכויות סוציאליות שונות בסך כולל של כ- 18,297 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין; וכן הוצאות משפט בסך של 5,000 ש"ח.

הרקע לבקשה:

2.   המבקשת הינה חברה בע"מ העוסקת בעבודתו בניין. המשיב, תושב ישוב דהריה, שבשליטת הרשות הפלסטינאית, החל לעבוד אצל המבקשת כפועל בניין, בחודש פברואר 2009. לטענת המשיב, יחסי עובד מעביד בין הצדדים הסתיימו בפיטוריו בחודש אוקטובר 2010, בלא מתן הודעה מוקדמת, בעקבות ביטול היתר כניסתו לישראל. לטענת המבקשת המשיב זנח את מקום העבודה ועשה שימוש בהיתר הכניסה לישראל על מנת לעבוד בשירותם של אחרים ועל כן סיים את העבודה ביוזמתו.

3.   בית הדין האזורי התבררה תביעה שהגיש המשיב נגד המבקשת לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת וזכויות סוציאליות שונות, לרבות קצובת הבראה, תשלום עבור ימי חג ועוד. ביסוד התובענה עמדו שתי מחלוקות עובדתיות עיקריות: הראשונה, נוגעת לשאלת גובה השכר והיקף העבודה של המשיב, כאשר הטענה של המשיב היתה כי הוא הועסק בשכר יומי של 200 ש"ח ביום ועבד בשירות המבקשת באופן סדיר, חמישה ימים בשבוע ואילו טענת המבקשת היתה כי המשיב עבד באופן חלקי בשכר היומי נמוך מהנטען, כפי שעולה מדיווחים למדור התשלומים שבשירות התעסוקה; השניה, נוגעת לנסיבות סיום העובדה.  

4.   בית הדין האזורי קיבל את תביעת המשיב בעיקרה. בית הדין קבע כי המבקשת לא עמדה בנטל הוכחת גובה שכרו של המשיב, לגרסתה, שכן העד מטעמה הודה בחקירתו, כי השכר ששולם למשיב לא תאם את הדיווחים שהועברו למדור התשלומים. עוד נקבע כי המבקשת לא ניהלה וממילא לא הציגה רישום נוכחות ממנו ניתן ללמוד על היקף העסקתו בפועל של המשיב. כפועל יוצא מקביעות אלה, אימץ בית הדין את עמדת המשיב לפיה עבד אצל המבקשת ברציפות, בשכרו יומי בסכום של 200 ש"ח, ובהיקף של חמישה ימים בשבוע. בנוסף קבע בית הדין כי המשיב זכאי לדמי פדיון חופשה, לפיצוי על הפרשות בחסר לקרן הפנסיה, תשלום עבור ימי חג ודמי כלכלה. כמו כן חויבה המבקשת לשלם למשיב קצובת הבראה, אך ללא ציון הסכום הפסוק.   

5.   אשר לנסיבות סיום העבודה, קיבל בית הדין את גרסת המשיב וקבע כי יחסי עובד ומעביד בין הצדדים הסתיימו ביוזמתה של המבקשת בפיטורי המשיב, בעקבות בקשתה לביטול רישיון כניסת המשיב לישראל, וללא מתן הודעה מוקדמת. לפיכך, חייב בית הדין את המבקשת לשלם למשיב פיצויי פיטורים תוך ניכוי הכספים שהופרשו למדור התשלומים על חשבון פיצויי הפיטורים וכן דמי הודעה מוקדמת. לאור התוצאה אליה הגיע, חייב בית הדין את המבקשת בהוצאות המשיב בסך של 5,000 ש"ח.

הבקשה וטענות הצדדים:

6.   המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין. הערעור מכוון כלפי הקביעה כי המשיב פוטר ולגבי חיובה בהוצאות משפט. במקביל הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצועו שלפני. המבקשת מבקשת להורות על עיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין. המבקשת טענה כי שילמה למשיב סך של 15,000 ש"ח ועל כן מבקשת לעכב את יתרת הסכום הפסוק בסך של 8,297 ש"ח. המבקשת טוענת כי סיכוייה לזכות בערעור טובים. בקשר לכך טענה המבקשת בהודעת הערעור, בין היתר, כי הוכח שהמשיב נעדר מעבודתו אצלה במשך שבועיים מאחר שהלך לעבוד במקום אחר, מבלי ידיעתה. בקשר לכך הציגה המבקשת, כטענתה, מסמך שהופנה לשירות התעסוקה, ממנו עולה כי המשיב נעדר מעבודה ולכן מבוקש לשלול לו הרישיון. לפיכך, כך לטענת המבקשת, המשיב לא פוטר על ידה, אלא הספיק את עבודתו על ידי כך שלא היה מופיע לעבודה והלך לעבוד אצל אחרים, דבר הביא להפסקת רישיונו. המבקשת מוסיפה וטוענת כי בנסיבות העניין לא היה מקום לחייבה בהוצאות משפט, רק בגלל פרוצדורה שגויה.

      המבקשת מוסיפה וטענת כי קיים חשש שאם יבוצע פסק הדין באופן מידי ולאחר מכן יתקבל הערעור, המשיב לא יוכל להחזיר את הסכום הפסוק בהיותו תושב השטחים ברשות הפלסטינאית. 

7.   המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי לבקשה לא צורף תצהיר ומטעם זה בלבד דינה להידחות. לגופו של עניין טוען המשיב כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, שכן פסק הדין מנומק כראוי ומבוסס בעיקר על קביעות עובדתיות שאין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהן. לעניין ההוצאות נטען כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בקביעת גובה ההוצאות ושיעורן שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, ובמקרה דנן סכום ההוצאות הינו סביר. 

דיון והכרעה:

8.   הלכה פסוקה היא כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין. עיכוב ביצועו של פסק דין הוא בבחינת חריג לכלל, במיוחד כשמדובר בחיוב כספי. טעם מיוחד לעיכוב ביצוע מותנה, בדרך כלל, בהצטברות שני גורמים: האחד - הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי לעובד אם יעוכב הביצוע; השני - סיכויי הערעור טובים . כאשר פסק הדין מטיל חיוב כספי על המבקש, הנטייה היא שלא לעכב את ביצוע הפסק אלא אם כן יוכח שהמבקש לא יוכל לגבות את כספו אם יזכה בערעור . עוד נפסק כי לעיתים יש מקום לשקול את מצבו הכספי של המבקש ואת השפעת ביצועו המיידי של פסק הדין עליו, הרי שהדבר מותנה, בין היתר, בכך שהמבקש יניח תשתית עובדתית מספקת לטענותיו באשר לנזקים שייגרמו לו כתוצאה ממימוש פסק הדין. לצורך כך עליו להגיש תצהיר בו יפורטו כדבעי העובדות אשר עליהן נסמכות טענותיו .

9. העובדה שהמשיב הוא תושב שטחים, כשלעצמה, אינה מצדיקה עיכוב ביצוע פסק הדין, ויש לבחון בכל מקרה לגופו הן את סיכויי הערעור והן אם קיים חשש שמבקש העיכוב לא יוכל לגבות את כספו אם יזכה בערעור. כמו כן, במסגרת כלל השיקולים, יש להביא בחשבון כי מדובר בזכויות מכוח חוקי המגן וצו ההרחבה אשר הגיעו למשיב במהלך תקופת עבודתו או בסיומה, וכי ככל שסיכויי הערעור אינם גבוהים אין הצדקה כי יעוכב תשלום זכויות אלה פרק זמן נוסף.

10. לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק הדין של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה. לא מצאתי בנימוקי הבקשה טעם שיצדיק את עיכוב הביצוע. במקרה הנדון מדובר בתביעה של פועל בניין שהועסק על ידי המבקש בין השנים 2009-2010. חלקו של פסק הדין נסב על שאלת נסיבות סיום העסקתו של המשיב במבקשת. בנקודה זו פסק בית הדין האזורי כי המבקשת פיטרה את המשיב ללא מתן הודעה מוקדמת. מדובר במסקנה המבוססת על התשתית העובדתית שנפרשה בבית הדין,  ובעניינים שכאלה ערכאת הערעור אינה ממהרת להתערב. לפיכך, סיכויי הערעור אין בהם לכשעצמם כדי להצדיק את עיכוב הביצוע ואין מקום - בשלב זה - לשלול מן המשיב את הסכום שנפסק לו בגין פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת.

באשר להוצאות המשפט - מניסוח הבקשה ומהסכומים שמבוקש לעכב נראה כי הבקשה לעיכוב הביצוע אינה מכוונת להוצאות המשפט. למען הזהירות אציין כי סכום ההוצאות שהוטל על המבקשת הינו בגבולות הסכומים המקובלים הנפסקים בבתי הדין לעבודה ובנסיבות העניין אין מקום לעכב תשלומו. משאלה פני הדברים, דין הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין להידחות.

11. סוף דבר - הבקשה נדחית. הוצאות הבקשה יובאו בחשבון במסגרת פסק הדין. 

ניתנה היום,  כ' סיון תשע"ג (29 מאי 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.